שנת ת"ש, וישב
וישב יעקב ופירש״י ז״ל ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף, צדיקים מבקשים לישב בשלוה בעוה״ז וכו', ומדוייק בספרי כ״ק אא״מ זצוק״ל וכי שייך שהקב״ה יאמר להם כך.
ואפשר לומר כי שמעתי מכ״ק חותני הרה״צ והק׳ זצוקל׳׳ה שאמר בשם כ״ק הרה״צ והק׳ רשכבה״ג הרבי ר׳ ברוך׳ל זצוקלל״ה על הזמר עזור לשובתים בשביעי בחריש, לאותם ששומרים השבת בחרישה שאינם מדברים עכ׳׳ל הק', פשוט הוא כי איתא (בשבת דף קי״ג) עה״פ ודבר דבר שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול.
אבל עוד אפ"ל על אותן הצדיקים שכ״כ עולים בשב"ק עד שאין יכולים לדבר את מה שמשיגים ומרגישים. עזור וכו' בחריש מגודל ההשגה, כי זה החילוק בין חרישה ובין אלמות, חרישה ע״פ רוב אומרים כשיש לדבר הרבה ומ״מ אינו מדבר, כגון אם החרש תחרישי בעת הזאת, ואתם תחרישון וכדומה שבכולם היה להם לדבר רק החרישו, משא״כ כשאיש הישראלי ח״ו כ״כ נשבר ורצוץ עד שאין לו מה לדבר, לא משיג ולא מרגיש, אף אין לו מוח ולא לב במה להשיג ובמה להרגיש אז אין זאת חרישה רק אלמות כאלם שאין לו הדיבור.
אבל יש שכשאיש ישראלי רואה שח"ו מוכרחה עת צרה לעבור בקטנות נפילה ושבירה, אז מתחזק ומתאים א״ע לעת צרה עד יעבור זעם, ואומר לעצמו הן אלם אני עתה, אבל גם האלם מדבר מעט לפי אלמותו ברמיזה, וגם אני מעט אדבר, ארמוז באלמותי.
אבל כשח״ו מוסיפים הצרות של ישראל להתחזק וכ״א יותר נשבר ורצוץ, אז הוא בחי׳ והנה [אנחנו] מאלמים אלומים בתוך השדה, שדה נודע היא הבחי׳ שכל עבודת ישראל מגיע לה ומתקנה בחי׳ כריח שדה וכף שפרש״י חקל (שדה) תפוחים, ומחצדי חקלא, מאלמים אלומים בתוך השדה, בתורה ועבודה הבחי׳ אלם עוד נתאלמה יותר, עד שגם כאלם א״א לדבר, אז והנה קמה אלומתי וגם נצבה, מקודם כבר רציתי להטות שכמי ולחיות חיי אלמות אבל כשמאלמים אלומים אז לא יכולתי כבר לסבול את האלמות ונתחזקתי לצעק יותר אל ד', ואז והנה תסבינה אלומותיכם וכו' שגם אתם נתחזקתם על ידי, וזה צדיקים מבקשים לישב בשלוה בעוה״ז להתאים א׳׳ע להגלות וצרות, אמר הקב״ה לא דיין להצדיקים מה שמתוקן להם לעתיד לבוא, באמת לא דיין מה שלעתיד יהיה טוב רק גם עתה יעוררו רחמים שמעתה יושיע ד׳ את ישראל.
[אש קודש]
