הטור השבוע יעסוק באופן בו אנו ניגשים למציאות. ובאופן ספציפי, במילים בהן אנו משתמשים, המייצגות ומעצבות במידה רבה את חיינו.
גישות טיפוליות כמו NLP (Neuro Linguistic Programming תִכנות עצבי לשוני) מצביעות על קשר המתקיים בין מאפייני החשיבה שלנו להתנהלות שלנו מול אתגרי החיים. למעשה, האופן בו אנו חושבים ומדברים מבטא את נקודת המבט שלנו על המציאות ומכוון את התנהגותנו. כך, אם נתפוס אדם כנדיב – נתייחס אליו בחביבות. אולם, אם נסיק שלפנינו אדם רגזן או מניפולטיבי, נגיב אליו בחשדנות טרם יפתח את פיו. כך גם לגבי אירועים בחיים והגישה שלנו לחיים בכלל: אם נזהה אותם כקשים ומאיימים נגיב כלפיהם באופן חרד, מתגונן או תוקפני. לעומת זאת, אם ייתפסו כהזדמנות ופלטפורמה לצמיחה, נוכל לשאת את תביעותיהם ולחוש, לצד הקושי הכרוך בהתמודדות עימם, סיפוק ומשמעות.
בהמשך לאמור, נתבונן בהשפעת המיקוד שלנו במה שאין, שחסר או שלא היינו רוצים שיקרה. כשאנו מתלוננים על היעדר פרנסה, זוגיות, ביטחון ואחדות, ומשתמשים בתדירות גבוהה במילים "לא", "אין", "אבל" ו"אי אפשר", אנו ממקדים את מבטינו בחסרונו של עולם. מיקוד זה מביא עימו רגש והתנהגות תואמים (כעס, עצב, התכנסות, תסכול ואפילו ייאוש) ומגביר את תחושת החיסרון. מבט אופטימי, לעומת זאת, מתמקד ברצוי אליו אנו שואפים ומביא עימו תחושה של אפשרות ומרחב. שפתו היא שפת ה"כן".
כך לדוגמה, המרת המילים "אני מפחדת" במילים "אני זקוקה לביטחון" או "הייתי רוצה להיות מסוגלת להרגיש נינוחה ופנויה נפשית לחוויות והנאות יומיומיות", ימקדו את ההתנהגות לקראת השגת הצורך והתחושה הרצויה. דוגמה נוספת: במקום לומר "אני לא מצליח לישון בלילות", "אני חסר אונים", נאמר "שינה רצופה בלילות תשפר את איכות חיי" או "אני מעוניין לחוש יותר שליטה בחיים שלי". ובמקום לומר "אי אפשר לעשות כלום במצב הזה", נאמר "אחשוב מה אני יכולה לעשות במצב הזה כדי לשנות משהו".
שימוש בשפת ה"יש" והתמקדות ברצוי מפנים את תשומת הלב למשאבים ולכוחות שלנו ומסייעים בבניית מבט מעצים, מעשי ומקדם.
לפי הספר "חוק המשיכה" של מייקל ג' לוסייה, כלי שיכול לסייע בהמרת שפת ה"לא", ב"כן" וב"יש", הוא השימוש בביטויים "מתווכים", כמו: "אני בדרך ל", "אני מתרגשת מהמחשבה/מהאפשרות ש…". כך יכול אדם לומר "אני מתקדם לקראת השגת יותר שליטה בחיי", "על ידי עשיית X, אני פועלת לקידום הבריאות שלי", "אני מתרגשת מהמחשבה שאחזור לחיות ולחוות רגעים של אופטימיות ושלווה".
שינוי אופן החשיבה שלנו הוא צעד חיוני בהשגת בריאות נפשית – והוא בידינו. אכן, בעולם יש כאב, צער ועוולות. אולם, אין אנו מחויבים לטבוע בתוכם ולתת להם להכתיב את רגשותינו ופעולותינו. בכוחנו לזהות את הרצונות, הצרכים והערכים שלנו ולדבר בשפה חיובית, המנכיחה ומקדמת אותם. התנהלות כזו אינה ביטוי של התעלמות מהמצב, אלא בחירה להפוך אותו. כפי שאומר ידיד שלי (דרור שקד, לוגותרפיסט ומגשר) "מאירוע מכניע – לאירוע מתניע".
נעמי עיני - שבת בשבתון