החברותא הצעיר שלי, אביעד אלבו, עלם חמודות יוצא מן הכלל, התחיל לא מזמן לצאת עם מישהי. נו, בשעה טובה. דא עקא, זה נראה שהוא מתחיל להתאהב בה. אתם יודעים מה קורה לבחורי ישיבה כשהם מתאהבים, נכון? זה נורא. הם בוהים בחלל בחוסר ריכוז, נוסעים כל ערב לירושלים, לא נמצאים שבתות, זה באמת מחזה קשה לצפייה. איך אנחנו מצפים שיצמחו גדולי תורה מהציבור שלנו אם הבחורים הכי מוכשרים שלנו נופלים שדודים כבר בשיעור א' או ב'? בהחלט בעיה חמורה שאנחנו צריכים לתת עליה את הדעת.
על כל פנים, בחזרה לענייננו, אביעד התאהב בבחורה הזאת. רננה שפיץ קראו לה. היא באמת היתה כלילת המעלות. אבל היה דבר אחד שהפריע מאוד לאביעד. רננה לא ידעה מי זה ר' שמעון שקופ ומי זה ר' אלחנן וסרמן. היא לא הבדילה בין הר"י מיגאש לר"י הזקן, והיא לא ידעה מי חי קודם, הש"ך או הרב שך. אביעד היה שבור מזה. הוא לא ידע איך הוא יסתדר עם מישהי שלא חיה בעולם שלו. מישהי שהוא לא יכול לשתף בלימוד שלו. על מה הם ידברו? אביעד ורננה עמדו על סף פרידה.
אביעד שיתף אותי בהתמודדות שלו. אכן, התמודדות לא פשוטה. אני מבין אותך לגמרי, אמרתי לו. כי הם חיינו ואורך ימינו. איך אתה יכול לקשור את גורלך עם מישהי שלא מבדילה בין הסמ"ג לסמ"ק? מישהי שבשבילה הב"ח הוא מלחין קלאסי, התשב"ץ הוא חידת ידע ואוצר מילים והמהר"ם שיק נשמע לה כמו שם של אושיית אופנה? היעלה דבר כזה על הדעת?
אבל דע לך אביעד, יש לך מזל גדול. אני הולך לפתור לך את הבעיה כליל. תקשיב טוב. יש לחש קדום, נוסחת קסם עתיקה שעוברת בישיבות מדורי דורות, מחברותא בוגר לחברותא צעיר, עוד מימי המשנה והגמרא, דרך ריכוזי התורה הגדולים בספרד ובאשכנז, ועד הישיבות החשובות בוולוז'ין, סלובודקה וטלז.
ברגע שאפעיל עליך את הלחש יותרו כל ספקותיך והנושא הזה לא יטריד אותך עוד לעולם. אתה מוכן? ראיתי על אביעד שהוא נחוש. אני מוכן, הוא אמר. עצמתי את עיניי, הנחתי את ידיי על ראשו ואמרתי שלוש פעמים בקול רם: אישה זה לא חברותא! אישה זה לא חברותא! אישה זה לא חברותא!
אך יצאו הדברים מפי וראשו של אביעד החל לחוג והעיניים שלו התפלבלו. כעבור כמה שניות הוא התעשת, קם, יצא החוצה, תפס את האוטובוס הראשון לירושלים, והתפרץ לתוך אולם קאסטן בבניין לוי באוניברסיטה העברית שעל הר הצופים.
באותה שעה התקיימה באולם הרצאה במסגרת הקורס "תורת המשפט" לתלמידי שנה א' בפקולטה למשפטים. בשורה השלישית, במושב הרביעי מימין, ישבה לא אחרת מאשר רננה שפיץ. אביעד הבחין בה, רץ אליה, ושם, לעיניהם המשתאות של המרצה ושאר הסטודנטים, כרע ברך ושאל אותה אם תסכים להינשא לו. רננה הזילה דמעה וענתה ברור שכן, וכל הסטודנטים פרצו בשאגות שמחה ויצאו במחול גדול. מזל טוב מזל טוב.
True story. There is even a picture of it.
