גובה המחיצה

תאריך: ליל שישי, פרשת קדושים, תשל"ג (1973), ניו יורק.

נמענים: כבוד הרב הגאון, ידידי הנכבד מוה"ר אברהם טרענק, ופרנסי קהילת ג'רזי סיטי.

פתיחה:

קיבלתי את פנייתו של ידידי מר אברהם טרענק בשם קהילתכם. מכיוון שבניתם ברוך ה' בית כנסת חדש, התעוררו חילוקי דעות בנוגע לגובה המחיצה הנדרש להפרדה בין גברים לנשים על פי ההלכה. נאמר לי כי הפנייה אליי נעשתה בהסכמת המרא דאתרא, ואף הוא ציין כי ניתן לסמוך על פסיקתי בעניין זה. לכן, אחוה את דעתי בתפילה שלא אכשל בדבר הלכה.

המקור ההיסטורי וההלכתי:

המשנה במסכת סוכה (נ"א) מתארת את "שמחת בית השואבה" בבית המקדש. נאמר שם שבמוצאי יום טוב הראשון היו מתקנים "תיקון גדול". הגמרא מסבירה שהתיקון היה בניית גזוזטרא (מרפסת) בעזרת הנשים, כדי שהנשים יישבו מלמעלה והגברים מלמטה.

הגמרא שואלת: כיצד שינו את המבנה בבית המקדש, והרי הכל נבנה על פי תוכנית אלוקית ("הכל בכתב")? התשובה היא שמצאו סמך במקרא (בספר זכריה) המתאר הספד לעתיד לבוא: "וספדה הארץ... משפחות משפחות לבד, משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד". חכמים למדו מכך בקל וחומר: אם בזמן אבל, כשיצר הרע אינו שולט, התורה דורשת הפרדה – קל וחומר בזמן שמחה (כמו שמחת בית השואבה או תפילה), כשיצר הרע שולט, שיש צורך בהפרדה גמורה.

מהות ההפרדה: מניעת ערבוב או מניעת הסתכלות?

מדברי הרמב"ם והמפרשים עולה שיש שני טעמים למחיצה:

מניעת ערבוב: שלא יהיו הגברים והנשים מעורבבים פיזית.

מניעת הסתכלות: שלא יסתכלו הגברים בנשים, דבר המוביל לקלות ראש ולהרהורים אסורים.

בעוד שלמניעת ערבוב פיזי ייתכן שהיתה מספיקה מחיצה נמוכה, הרי שבבית המקדש התקינו מרפסת גבוהה ("גזוזטרא"). מכאן מוכיח הרמב"ם בפירוש המשניות שהמטרה הייתה למנוע הסתכלות. הראייה היא לב העניין: כשאנשים רואים זה את זה, היצר שולט, ולכן המחיצה צריכה למנוע קשר עין שיביא לידי קלות ראש.

הוויכוח ההלכתי עם "אגרות משה":

אני מודע לדבריו של הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בספרו "אגרות משה" (אורח חיים סימן ל"ט), שחידש וכתב שמעיקר הדין מספיקה מחיצה בגובה כתפיים (כ-18 טפחים), וטען שהגזוזטרא בבית המקדש נועדה רק למנוע ערבוב פיזי ולא הסתכלות.

אולם, לעניות דעתי, קשה לקבל פרשנות זו. אם בבית המקדש הראשון לא הייתה גזוזטרא, ובשני בנו אותה, הרי זה משום שבבית שני חשו יותר ליצר הרע ולצורך למנוע הסתכלות. גדולי הדורות, ובהם הגר"א, המהר"ם שיק וה"תשורת שי", כולם הדגישו שהמחיצה צריכה להיות כזו שתמנע הסתכלות. גם מנהג אבותינו בכל הדורות היה להקים מחיצה גמורה המכסה את קומת האישה.

פסק ההלכה למעשה:

גובה המחיצה: יש לבנות מחיצה גבוהה מספיק שתסתיר את קומת הנשים, כולל ראשן. הגובה המומלץ הוא כ-66 עד 70 אינץ' (כ-170-180 ס"מ), או לפי ממוצע גובה הנשים בקהילה, כך שהגברים לא יוכלו להסתכל בהן.

חשיבות מיוחדת במדינתנו: בימינו ובמקומנו, כשיש נשים המגיעות לעיתים לבית הכנסת בראש מגולה או בלבוש לא צנוע, החובה להפריד במחיצה גבוהה חמורה עוד יותר, כדי שלא ייכשלו הגברים בהסתכלות אסורה בזמן התפילה.

פתרונות ויזואליים לנשים: כדי שהנשים יוכלו לראות את מהלך התפילה ואת ספר התורה (מבלי שהגברים יראו אותן), ניתן להשתמש בפתרונות טכנולוגיים או עיצוביים:

זכוכית חד-כיוונית: זכוכית המאפשרת לנשים לראות את עזרת הגברים אך מונעת מהגברים לראות את הנשים.

וילונות או סבכה: כפי שהיה נהוג באירופה – מחיצת עץ עם חורים קטנים המאפשרים לנשים לצפות בתפילה אך מונעים מהגברים "להסתכל" בנשים באופן המביא לידי הרהור.

סיכום:

העיקרון המנחה הוא "מה טובו אוהליך יעקב" – שפתחי האוהלים לא יהיו מכוונים זה מול זה כדי לשמור על הפרטיות והצניעות. על המחיצה להיות גבוהה כקומת אדם כדי למנוע הסתכלות. מי שמחמיר בזה, תבוא עליו ברכה, שכן זהו יסוד קדושת בית הכנסת.

בברכה ובהוקרה,