וַיִּסַּ֤ע יִשְׂרָאֵל֙ וְכׇל־אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיָּבֹ֖א בְּאֵ֣רָה שָּׁ֑בַע וַיִּזְבַּ֣ח זְבָחִ֔ים לֵאלֹהֵ֖י אָבִ֥יו יִצְחָֽק:
איתא בקרא דיעקב ירד למצרים ובא לבאר שבע, וזבח זבחים לאלוקי אביו יצחק. והקשה ברש"י אמאי אמר רק לאלוקי יצחק ולא לאלוקי אברהם, ומיישב, דחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו.
והקשה ברמב"ן (שם) דהא לאידך גיסא אשכחן קראי דאבי אביו קודם, דהרי כתיב בפרשת וישלח (ל"ב י') כשהתפלל יעקב לינצל מעשו, הקדים אברהם ליצחק, ואמר 'אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק', וכמו כן אשכחן בפרשת ויצא (ל"א מ"ב) כשברח יעקב מלבן, אמר 'לולי אלוקי אבי אברהם ופחד יצחק'. [תו הביא רמב"ן מקרא דלקמן בפרשת ויחי (מ"ח ט"ו) 'האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק'].
ובלוית חן (נכד הב"ח, פרשת ויגש) מתרץ ב' פסוקי קמאי, דהנה איתא בגמרא קידושין (ל"א א') שאלו את ר' אליעזר, אבא אומר השקיני מים ואמא אומרת השקיני מים איזה מהם קודם, וענה ר' אליעזר, דהאב קודם, וטעמא, דאתה ואמך חייבים בכבוד אביך.
ומחדש בלוית חן, דלפי זה הוא הדין בכהאי גוונא באביו ואבי אביו, נימא דיקדים אבי האב, דאתה ואביך חייבין בכבודו. ומשום הכי בקרא בפרשת ויצא ופרשת וישלח, מכיון דיצחק היה עדיין חי, הקדים אברהם, דיעקב ויצחק היו חייבים בכבוד אברהם. משא"כ בפרשת ויגש, הרי יצחק כבר מת, ואם כן אין על יצחק חיוב לכבד לאברהם, ואם כן דמי להא דאמרינן בקידושין (שם) דאם נתגרשו אביו ואמו, איזה שירצה יעשה, אלא דבנידון דידן איכא טעמא להקדים יצחק, וכדברי רש"י, דחייב יעקב בכבוד יצחק יותר, מכיון דחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו. [אמנם הקרא דפרשת ויחי לא יתיישב, דהרי שם יצחק כבר מת, ואפילו הכי הקדים אברהם].
איזה שירצה יעשה
הנה הבאנו לעיל הדין בכיבוד אב ואם, באב אומר השקיני מים ואם אומרת השקיני מים, ויכול להביא רק לאחד מהם, אם אביו ואמו נשואים, יעשה כיבוד אביו כיון שגם אמו מחוייבת בכבוד האב. ואם נתגרשו איזה שירצה יעשה. [ואם היו ספק קידושין, היכא דמוקמינן על חזקת פנויה, הדין נותן נמי שיעשה מה שירצה, דחשבינן לה בתורת ודאי דלאו אשתו ואף מספק אינה חייבת בכבודו].
וכעין זה אמרינן (תוספתא בבא מציעא פ"ב הל"א) לענין השבת אבידה, דאם מצא הבן שתי אבידות, של האב ושל האם, ואינו יכול להחזיר אלא אחד מהם, אם האב והאם נשואים, יחזיר לאב, ואם נתגרשו יחזיר לאיזה שירצה.
ותיקשי הא קיימא לן (הוריות י"ג א') דבהשבת אבידה איש קודם לאשה, ואם כן אף בנתגרשו, נהי דמפאת אב ואם הויין שקולים, אך מפאת דאיש קודם לאשה יחזיר לאב. [וכך הקשה בצפנח פענח הל' חמץ ומצה].
וצריך לומר לתרץ, דכיון דלתרוייהו איכא האי מעלה אלימתא של אחד ההורים ובזה הם שוים, והרי מעלת אב ואם כל כך גדולה, אם כן ממילא לא משגחינן בהא דחד מינייהו אשה. [והרי פשיטא דאבידת אמו ואבידת איש זר, אבידת אמו קודמת, ולא אמרינן דאיש קודם לאשה].
כמה נידונים בהאי תירוצא
הנה יש לדון בהאי תירוצא בכמה אנפי:
א. לענין כסות
הנה אמרינן (הוריות י"ג א') דאשה קודמת לאיש בכסות. וכתב בפתחי תשובה (יו"ד סי' ר"מ ס"ק י"ב) דבנתגרשו, אמו קודמת לאביו לענין כסות.
ותיקשי אמאי לא נימא הכא נמי דמכיון דאיכא בהם מעלה אלימתא דאב ואם אם כן לא משגחינן בהא דהוה מעלה דאשה. [והרי אב קודם לכסות דאשה אחרת].
וצריך לומר דחשיבות קדימת כסות דאשה לאיש אלימא טפי מקדימה דאיש לאשה, ומהניא אף באב ואם.
ב. האב כהן
הנה לכאורה הוא הדין בהאב כהן והאם ישראל, אע"פ שכהן קודם לישראל, מכל מקום בנתגרשו איזה שירצה יעשה. דהרי נימא כסברא הנ"ל, דמעלה דאב ואם אלימא ממעלה דכהן, דאב או אם קודם לכהן, ובהאי מעלה שניהם שוים, אם כן ממילא לא משגחינן בהא דחד מינייהו כהן.
וכי תימא דהכא מעלת כהן מכרעת, דדילמא רק לענין מעלת איש כלפי אשה אמרינן דתו ליתא במקום כיבוד אב ואם. אך מנא לן לחלק כן. [ועיין בסוף אות הבאה].
ג. שני תלמידי חכמים ואחד מהם כהן
הנה יש לדון מהו בשני תלמידי חכמים, ואחד מהם כהן.
ושמעינן בגמרא הוריות (י"ג א') דכהן קדים, ואע"פ דתלמיד חכם קודם לכהן, אבל אם שניהם תלמידי חכמים אזי כהן קודם. והנה יש להבין היטב אמאי אמרינן דבשניהם תלמידי חכמים, הכהן מכריע, הרי אמאי לא אמרינן גם כן הכא דמכיון דאיכא בכל אחד מהם מעלה אלימתא דתלמיד חכם דעדיף ממעלה דכהן, אם כן מעלה דכהן לא יכול להכריע ביניהם.
וכי תימא דמעלת הכהן עדיפא ממעלת איש כלפי אשה, אכתי תיקשי באופן הקודם (שכתבנו באות הקודם) באביו ואמו שנתגרשו והאב כהן, יהא הדין שנקדים האב, וכי תימא דמעלת כהן אינה כל כך גדולה, אך הרי מעלת כהן מכרעת אפילו בין שני תלמידי חכמים, ותלמיד חכם הא קודם לאב.
ד. האם כהן חייב בכבוד כהן
הנה העירוני בעצה נכונה בהא דכהן, שהרי גם הבן הוא כהן, ובמנחת חינוך (מצוה רס"ט) דן אם כהן חייב בכבוד כהן, והביא בשם המקנה דמותר לכהן להשתמש בכהן, ואם כן אין לבן חיוב וקדשתו להקדים את אביו.
אך לפי זה כהן וישראל שנפלו לבור וצריכים להציל ואמרינן דכהן קודם, אם זה שמעלה מן הבור הוא כהן, יוכל להציל הישראל.
[ובעיקר דין וקדשתו בכהן לכהן, הנה במקנה כתב דליכא וקדשתו, ובביאור הלכה (סוף סי' קכ"ח) כתב דאפשר דליכא, ובכתב סופר (או"ח סי' ט"ו) ובשבט סופר (או"ח סי' ל"ג) כתבו להחמיר גם בכהן לכהן, ובערוך השלחן (סוף סי' קכ"ח) נשאר בצריך עיון לדינא. וכתב במנחת חינוך (שם) דבזמן הזה יש להחמיר בכהן לכהן, דאין כהנים ודאים, ואם כן יש לחוש שאחד כהן ואחד ישראל].
ה. שלם גדול ושלם קטן
הנה יש לדון בדיני קדימה בברכת הנהנין, דהנה ביש לפני ב' מאכלים דהם שלמים, ואחד מהם גדול ואחד מהם קטן, לכאורה הגדול עדיף, דאע"ג דשלם קטן עדיף מגדול שאינו שלם, השתא דתרוייהו שלמים גדול עדיף.
וכן נמי מוכח מהתוספתא שהביאו תוספות בברכות (ל"ט ב' ד"ה אבל) דהיכא דתרוייהו שלימים אזלינן בתר הנקי.
אלא יש לעיין מדינא הנ"ל, דאע"פ דאיש קודם לאשה בהשבת אבידה, ומכל מקום היכא דהאיש והאשה תרוייהו הוריו, בזה כשנתגרשו יחזיר למי שירצה.
אמנם לא אשכחן זה אלא התם, וצריך ראיה למילף מינה למילי אחריני וכיון דבלאו הכי בשניהם שלמים לאיזה שירצה יעשה, היכא דחד גדול שפיר יש לומר דיברך על הגדול.
[הגרא"ג זצוק"ל]
