הנה תיקשי היאך מברכים באופן דכל אחד מדליק לעצמו כמהדרין,
הרי מעיקר הדין כבר יצאו כולם ידי חובתם בהדלקת בעל הבית, ומה
שכולם מדליקים אינו אלא משום מהדרין, והרי על מהדרין לא מברכים:
א. ברכה על הידור
הנה בעיקר הדין האם מברכים על נרות שהדליק רק משום הידור, פליגי
בפוסקים, דעת אליה רבה סי' תרע"ב סק"ז דמברך, משא"כ דעת פרי חדש
סוף סי' תרע"ב דאינו מברך. מעתה בשלמא לדעת אליה רבה אתי שפיר
שיכול לברך על הידור, אמנם לפרי חדש דאין מברכין על הידור תיקשי.
ב. בני הבית חייבים מעיקר הדין
הנה כתב הגרע"א תנינא סי' י"ג דכיון שהבן רוצה להיות מהדרין
ולהדליק בעצמו, אם כן כוונתו שלא לצאת בשל המדליק, ממילא חוזר
עליו חיוב נר חנוכה מדינא, והוי נר חנוכה ממש ולכולי עלמא חייב לברך.
אך הרי אמרינן דאם מדליקין עליו בביתו יצא ידי חובתו, ונחלקו
הפוסקים מהו אם מכוין שלא לצאת מהדלקה בביתו, וכתב במשנה
ברורה (סי' תרע"ז ס"ק ב') דיש להחמיר ולצאת בברכת חבירו או להדליק
קודם שמדליקין עליו בביתו.
מעתה להני פוסקים דסברי דלא מהני כוונה שלא לצאת, אם כן אכתי
תיקשי כהנ"ל היאך בני הבית מברכים על הדלקתם, הא כבר יצאו מבעל
הבית ולא מהני כוונתם שלא לצאת ממנו.
[הנה היכא דמסופק אם מדליקין בביתו, כתב במשנה ברורה (שם) דידליק בברכה,
ולכאורה אם הדליקו עליו אינו מברך להפוסקים הנ"ל שמחמירים דלא מהני כוונתו, ואם
כן היאך יברך מספק, ויש לומר דהכא שרינן ליה לברך דיש כאן ב' צדדים דילמא לא הדליקו
ואף אם הדליקו דילמא מהני כונתו שלא לצאת. ואף אם נימא דבעלמא בספק ספיקא לא
מברכינן מכל מקום הכא עדיף דיותר נוטה דמהני כוונתו].
ג. תקנת מהדרין שלא יצא
הנה יש לדון לבאר דשאני הכא דבהא דתקנו חכמים דינא דמהדרין,
תקנו שיכול שלא לצאת מבעל הבית כיון דעל ידי כך חל דין הידור, ואם
כן יכול לברך.
אך הוא דוחק דבפשוטו דינא דמהדרין אינו אלא דיכול להדר אבל לא
תקנה מחודשת.
ד. על כרחך סברי דמברכים על הידור
אלא נצטרך לומר דהני פוסקים דסברי דלא מהני כוונה שלא לצאת, על
כרחך סברי דמברכים על הידור.
[הגר"א גנחובסקי זצ"ל]
