ר' מרדכי לוריא
למען הסר ספק אינני קרוב משפחה של הרב גורן זצ"ל. אבי ז"ל הכירו עוד בילדותו של הרב וממנו למדתי לראשונה להעריכו ולכבדו. ההכרות הקרובה שלי עמו היתה בעת ששרתתי ברבנות הצבאית. לאחר הכרות של קרוב ל-50 שנה אני יכול לומר בוודאות שהיה ממש גדול הדור וחבל שלא איכשר דרא והלך לעולמו בטרם עת. התכונה העיקרית שלו היתה "לא תגורו מפני איש" ועל כן השניא עצמו על רבים גם טובים ושלמים בדומה לו וד"ל. בראיון האישי הראשון שלי עמו בביתו התענין לדעת מה אומרים עליו בבית תלמודו דהיינו ישיבת חברון. כוונתו היתה לשו"ת שהיה כותב כל שבוע בבטאון הרב"ץ "מחניים". ברוב חציפותי עניתי לו שהבחורים חושבים שהוא קודם כותב את המסקנות ההלכתיות ואחר כך כותב את התשובה הארוכה שמצדיקה אותם. לאחר שבגרתי הבנתי שדווקא בכך הראה את כוחו הגדול שכן כידוע "כוחא דהיתרא עדיף". מלבד המוח האדיר שזכה בו במתנה מהי"ת היה שקדן מופלא שהיה עובר כל שנה !!! על כל הש"ס גם לעת זקנותו. העידו בפני ת"ח גדולים מוותיקי ישיבת חברון כי על הספסל שישב גורונצ'יק אי אפשר היה להתבטל כי בושו מפניו ולא ללמוד כי היה מנענע את הספסל בעת למודו ברתחא דאורייתא מבלי להרגיש בכך ועשה זאת לפחות 18 שעות ביממה ולפעמים ממש מעת לעת. בגיל צעיר כבר חיבר ספר חד"ת על ירושלמי וקיבל עליו הסכמה מופלאה מרשכבה"ג ר איסר זלמן מלצר זצ"ל שבו כתב שבתחילה לא האמין שאכן בחור כה צעיר כתב ספר כזה בעצמו. כשזכיתי להיות יותר מקורב אליו בצהל ואח"כ לא יכולתי להפסיק להתפעל מזכרונו האדיר שידע ממש ש"ס בבלי וירושלמי ראשונים ואחרונים בעל פה ממש. היה לי פעם ארוע מדהים אתו כפי שאומרים "בדידי הווה עובדה" שממנו למדתי על כך ואין כאן המקום להאריך בכך. פעם אחרת אספר בל"נ.
אבל התכונה הכי חשובה שלו היתה לענ"ד המסירות נפש שלו ממש להנהגת הדת בצהל. לולא הוא בוודאי שלא היתה לא שבת ולא כשרות ולא פסח וכו' וכו' בצהל. אפילו בן-גוריון הבין זאת כשמינה אותו לרב הראשי לצהל כשראה שעומד מולו אדם אמיתי שלא יהיה מוכן לוותר על קוצו של יוד בענייני הדת בצהל וימסור עצמו על כך ללא משוא פנים וללא פחד ומורא פרט למורא שמים (בלמדנות שלו ב"ג לא הבין מאומה וסמך על דבריו של הרב פישמן כפי שהוא ב"ג כותב בעצמו בזכרונותיו). בפרט היה הדבר מתגלה בתקופת הפסח שבה אנו נמצאים כשנוכחנו כיצד מהתחלת "מבצע פסח" חודש לפני החג היה מעסיק את כל כולו אך ורק בענין זה ואף נוסע הלוך ושוב במחנות צהל ובודק בעצמו שהכל נעשה על פי דיני תוה"ק. ועל מסירות הנפש שלו לארץ-ישראל אין צורך בכלל לדבר כי מודעת היא לכל.
אני יכול לכתוב ימים רבים עליו ולא אצליח אפילו לתאר מעט מגדלותו ועל כן יבושו כל המלעיגים ויגורו מדינא דשמיא ר"ל של העולב בת"ח יראי ה' שעקיצתם עקיצת עקרב ונשיכתם נשיכת נחש ובפרט לאחר שעלו לגנזי מרומים. ולוואי שזכותו יגן עלינו ועל כל עם ישראל בזה ובבא.
מה שרציתי לספר על זכרונו המופלא של הרב גורן זצ"ל הוא כדלקמן:
בתחילת שרותי ברב"צ הייתי כתב של הבטאון של רב"צ "מחניים" שהיה יוצא לאור כל שבוע ושהמאמר העיקרי שבו היתה שאלה קצרה ותשובה ארוכה של הרבצ"ר בענייני דת בצבא.
הואיל והיה לי "רקע" של בחור ישיבה וגם בנו של בעל דפוס מינה אותי העורך מנחם הכהן להיות המגיה של השו"ת דהיינו זה שמשווה ודואג שהמודפס יהיה זהה לכתב היד של הרב.
יום אחד היה כבר כל העתון מוכן לדפוס פרט לשו"ת של הרב שטרם הגיעה לבית הדפוס. רק בשעה מאוחרת בערב הגיע הרב במכוניתו אלינו ומסר לנו (למנחם העורך ולי) את הכתב יד. הרב התנצל על האיחור ואמר לנו שיצא בשעת בוקר מוקדמת לסיור במחנות צהל בנגב וכתב את השו"ת תוך כדי נסיעה. ברור שלא היו לו במכונית ספרים פרט למסכת שאותה למד באותו יום. לפני שנסע משם קרא לי ואמר שהואיל וכתב מהזכרון איננו בטוח בשלשה מראי מקומות שציין בשו"ת ועל כן דרש שלא להדפיס את התשובה עד שיאשרה לדפוס ופקד עלי לבוא ולהתפלל עמו בבוקר בית הכנסת שבמחנה בקריה ושם יאמר לי אם מאשר או שיש לתקן משהו. בבוקר אמר לי שבדק בביתו בלילה ומצא שהכל מדויק פרט למ"מ אחד שיש לכתוב בו ע"א במקום ע"ב (או להיפך אינני זוכר בוודאות). מי שעיין אי פעם בשו"ת אלו וודאי קרא כי הם מלאים בצטוטים מכל הש"ס ומספרי ראשונים ואחרונים לרוב.
סיפור נוסף היה בעת הכנסיה הגדולה שהתקיימה בירושלים בשנות ה-50 ושהשתתף בה גם הרה"ג ר' אליעזר סילבר זצ"ל שהיה ידוע ומפורסם בלשונו החדה כתער ובקיאותו העצומה בכל התורה כולה. ספרו לי חברים מתלמידי ישיבת חברון שהיו נוכחים כיצד נפגשו באקראי הרב סילבר והרב גורן בפרוזדור והרב סילבר סנט מיד ברב גורן (שהיה לבוש במדי צהל) שבוודאי שרותו הצבאי "משכח תלמודו" ולהוכחת הדבר אמר ד"ת ודרש מהר"ג שיאמר לו מי אמר זאת והיכן? והר"ג ענה לו כהרף עין וכיון שאף הוא היה "עז כנמר" החזיר שאלה דומה לר"ס וכך עמדו זמן רב כשהם מנצחים זה את זה בד"ת וכל הת"ח מסביבם עומדים ומתפעלים משני גאוני עולם אלו. הדיון הסתיים לאחר זמן כאשר הרב גורן היסס לרגע בתשובתו ואז "התנפל" עליו הרב סילבר בשאגות "וואס האב איך געזאגט?!" והסתובב והלך לו".
עד כאן דבריו. ינוחו כל שוכני עפר בשלום על משכבם ונאמר אמן.
