וזהו שביקש יעקב לישב בשלוה - דהנה יש שני דברים יסורים ודאגה היסורים הם סבל ההוה והדאגה בעיקרה היא הדאגה על העתיד. והנה לעתיד יהיה ההוה נצחי ולא יהיה ענין הדאגה כלל דעל ההוה אין דאגה וזהו השלוה ומפני זה חשב יעקב שהגיע הזמן לפטור את עצמו וזרעו מן הגלות, שהרי ניצח את הארבע מאות איש שהם הם הארבע מאות שנות גלות. וביקש יעקב לישב בשלוה כמו שלות העתיד שלא יהיה שום שינוי בזמנים.
אך כיון שעשו לא נשפט עדיין והלך לדרכו שעירה לא הגיע עדיין הזמן ההוא של ביטול הגלות ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף. תעודתו [מטרתו] של יוסף הוא קיבוץ הניצוצות שנתפזרו ולהשיבם למקומם והוא ענין תוספת הגרים לישראל ויוסף ידע זה שעדיין מלאכה גדולה לפניו ולא באה עדיין שעת התיקון ומוכרחה היא הגלות להוסיף גרים לישראל. ואמרינן [פסחים פז ב] לא הגלה הקב"ה את ישראל בין האומות אלא כדי שיתווספו עליהם גרים א"כ בלי הגלות א"א שיתווספו עליהם הגרים וגם שכל תושבע"פ גנוזה היתה בגרים ר"ע ור"מ, ולכן הביא דיבתם רעה אל אביהם, ידע כי יש עוד הרבה לתקן וידע יוסף כי אחיו קדושים הם ואין בהם שום פסול, אך לפי שבכל אחד מהאחים יתגלה גם כח העתיד יוצאי חלציהם ובהם היו פגמים וקלקלים שלהם היה נדרש הגלות. וכן כדי שתתגלה תושבע"פ ויבואו הגרים בברית ישראל על כן הביא דיבתם רעה לסבר אזני אביו על ההכרח והצורך לגלות.
ואמנם הכיר יעקב ביוסף שזהו אדיר חפצו לגלות המאור שבתושבע"פ על ידי נפשות הגרים ועל כן אהב אותו מכל אחיו וכמו שאמרו חביבין דברי סופרים יותר מיינה של תורה.
[הגרימ"ח זצוק"ל]
