והנה מבואר בקדמונים שהגדר של מצוות ל"ת הוא לא לקלקל את הקיים וכיון ששכחת מעמד הר סיני אסורה בלאו א"כ נמצא שכלל ישראל מחובר כל הזמן למעמד זה והשןכח אותו מקלקל מצב קיים ולכן זה נאסר בלאו. ונמצא א"כ שהגדר של ת"ת [שצריך להיות "כנתינתה" עי' ברכות כ"ב] הוא להישאר דבוק בחיבור להר סיני שכבר נמצא בצורת העולם ואנו מצווים רק לא לפרוש ממנו ומי שלא לומד עובר בלאו כי הוא משנה את סדר העולם.
ועפי"ז מבואר מדוע התחיל הרמב"ם את הל' ת"ת עם הפטורים כי המציאות של מעמד הר סיני כבר נמצאת בכלל ישראל ואנו מצווים רק לא לקלקל אותה ומשום כך חיוב הת"ת הוא הפשוט והברור וצריך רק לבאר מי פטור מללמוד בפועל.
ומש"כ הרמב"ן שהמצווה היא שיעתיקו זה מדור לדור להעתיק פי' להעביר ממקום למקום כמש"כ אצל אברהם אבינו ע"ה ויעתק משם ההרה וא"כ מצוות העתקת התורה היא להעבירה מסיני אל בנינו וא"כ ה"ה שה"ללמד" עצמו פירושו לקבלה מסיני ולהעבירה אלינו. [הגרמ"ש זצ"ל]
