לזכות רפואת מתן בן דבורה וגולן בן גבריאלה בתוך שח"י
Here is what to my mind is the most basic religious problem.
People view Hashem as someone *out there* who makes all of these demands on our lives. We have to go to shul and daven three times a day, we have to dress a certain way, we have to eat only certain foods and make a bracha each time before and after [100 brachos a day!!!], we can't look at much of what is on our phone [and many rabbis even forbid us from having a phone], we have to give some of our hard earned money to Tzdaka, we have to learn Torah every day and we have many limits on our intimate relationships with our wives. If she isn't assur today - she will be soon and was also recently [compounded by the fact that even when she is permitted, she is not always interested or willing...]. Then there are the communal obligations that come along with being Jewish and the list goes on and on. How many Halchos are there? Too many to count. ורבו לספור כי אין מספר!!!
ON THE OTHER HAND - we have our own desires. We want to enjoy our lives!! We want to eat, drink, relax, indulge ourselves, fulfill our personal goals, spend money on ourselves etc. etc. and frankly - Hashem and *all of these Halachos* get in the way.
So most of us try to find the middle ground. We try to fulfill our religious obligations while not negating our own desires. But there is always this TENSION. So for example, people know that they have to go to shul but don't really want to - so they come late. They know that one has to be honest - so *most of the time* they are honest and don't cheat or steal. And they *usually* don't speak or read lashon hara [and the "frum internet" is fullllll of it] but from time to time they allow themselves. This way they stay in the framework but still allow themselves from time to time to do what they really want and *religion* just *gets in the way*.
Here is the revolution!!! The Torah is not supposed to be an obstruction!! It is not supposed to be an obstacle to achieving what you want. It is 100 percent supposed to enable one to make the absolute most of one's life. It is all for our best. Hashem isn't *out there* but right here with us. Hashem is the absolute good and the Torah lifestyle is designed to enable us to access that good both in this world and the next!!! When one DOESN'T follow the Torah and keep mitzvos - he is harming HIMSELF [besides all of the evil pain and suffering that our sins bring on the earth and in all of the worlds].
One Gadol talks about how being religious requires *sacrifice*. That is one way of viewing it. Another is that everything we do is only for our own benefit and we are losing out on nothing and sacrificing nothing. We benefit our and all of mankind and all of the spiritual worlds when we do good. When we don't we gain nothing and only lose. [When the Mishna says to be מבטל your רצון before the רצון of Hashem it is, says the Sfas Emes, like ביטול בששים. When one drop of milk falls into to chicken soup there is ביטול - the milk is transformed into chicken soup. So our will should be transformed into the will of Hashem].
This is true both on an individual and national level.
There is so much to say but we will suffice with these ראשי פרקים.
A very very chashuv shtikel:
הבינה היותר שלמה ומתוקה של דעת האלהות היא הכרת היחש האלהי אל העולם הכללי ואל כל פרט ופרט מפרטיו, החמריים והרוחניים, כיחש הנשמה, הצד הרוחני המחיה והממלא אור קיום והפרחה, אל הגוף, אל הדבר הנדרש לחיים לאורה ולהפרחה. היחש הזה כשהוא מתמלא בלב ונפש, הוא ממלא אותם אהבה יותר מיראה, ונעימות הגיון ושלוה יותר ממרירות הזדעזעות. ההכרה התרבותית של ההשכלה היותר מתוקנת הולכת היא לשכלל יפה יפה הכרה מתוקה זאת.
בחיי היחיד קל הדבר לבוא לידי מדה זו, ע"י הטבת המוסר המעשי והשכלי וע"י העלאת אור הדעת בכלל. כשהאופי האנושי מתיחש בסימפתיה אל הנשגב, אל הטוב המוחלט, בשכל ובחיים, מיד ההכרה הזאת הנשמתית של האלהות מתאחזת בו יפה, נקלטת בכל רעיונותיו ומתמזגת עם כל חושיו ורגשותיו לעדנם.
האורגן הקבוצי, שלו יש פסיכולוגיה מיוחדת, אם גם הוא יהיה בעמק עמקו נוטה לסימפתיה מוסרית עליונה, ואהבת הטוב האצילי תהיה חקוקה יפה בעצם טבעה, ע"פ בחירתה או עכ"פ ע"פ מורשת אבות שלה, אז תתפלש יפה בקרב האומה ג"כ ההכרה הזאת הנשמתית, ויהיה הנועם של האהבה האלהית עם יראת רוממות מתוקה ומתוקנת שרוי בכללות האומה ומישר את כל דרכיה. אבל לפי מדת רחוקה של הפסיכולוגיה האורגנית מהחבה הפנימית אל הטוב המוחלט, כן לא יוכל היחש הנשמתי לחדור בקרבה ביחש האלהי, ומוכרח קשר האלהות להיות בקרבה קשר נכרי, והאלהים יהיה בה אל נכר ואל זר, ואל זר זה יקנה לו תכונות משונות וקריקאטוריות, המעותות את החיים הרבה יותר ממה שהן יכולות לישר אותם. לעת עתה עוד לא באה התרבות למדה זו, להכין סמפתיה אלהית של הטוב המוחלט בעומק הנשמה של האורגנים הקבוציים, ועל כן הננו רואים בהם עדיין סמני רשע ועריצות ומהות המוסר הולכת ומתמסמסת ונעזבת מן הלב הכללי של הקבוצים. אבל מורשת פלטה יש לה לאנושיות בכנסת ישראל, שהסמפתיה האלהית נמצאת בחוגה הפנימי.
הרגש מעיד והבינה מבררת, שאלהי עולם היחיד והמיוחד הוא הטוב הגמור, החיים, האור, הכל, המרומם על כל ומרומם על כל רוממות, וטוב מכל טוב, טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו, מחיה הכל ושומר הכל, מצמיח ישועה לכל, והסמפתיה הכוללת הזאת חודרת באומה זו לא רק בפרטיה, כ"א דוקא בכללותה. אם נזדמן ששכחה את נשמתה, את מקור חייה, נסתגלה לה הנבואה להזכירה והוכנו לה הגליות לפשט את עקמומיותיה עד שסוף כל סוף תנצח בקרבה הסמפתיה של הטוב המוחלט.
הצמאון החי, המוחש, הזה הממלא באורו ומהותיות גבורת הויתו את החיים המעשיים, גם החברתיים והלאומיים, כשם שהוא ממלא בהם את הכחות המיטאפיזיים והחזיוניים, הולך הוא ומפלש את נתיבו, וקורא לאומה בבא עתה להתעודד, להתרומם, להתנער מעפר השפלות, לנתק כבלי הגלות ולדרוש פריחה חדשה על הארץ אשר בה החלה התרבות הנשמתית האלהית, בעד האומה ובעד העולם כולו, להתרקם. והתביעה הסמפתית האלהית איננה מתגלה בכל אורה בהתחלתה, אדרבא, היא מתגלה מקודם באופן שלילי, בגרשה את ההרגשות האלהיות הזריות שאינן ממלאות את הנפש ביחש נשמתי כ"א בשלטון של אדנות קשה וכח של אלמות, הבאים משמות הבעלים, מחוסרי האורה העדינה של יראת הרוממות והאהבה הטהורה והקדושה של קבלת מלכות שמים המוטבעת בישראל "זרע אברהם אוהבי", ולפי תגבורת השלילה בידי המוכשרים לה, כן הולכת ובאה גבורת החיוב מהמחנה הגדול כמחנה אלהים, מראשי עם בעלי נשמה של עולם האצילות, והרגש הנשמתי האלהי הלאומי, הולך ומפריח ומתחבר אל כל המאורות הגנוזים בהיסתוריה המוחשית, הבולטים בזהרם בנושא של ההיסתוריה ההיא, זאת היא ארץ הירושה, ארץ חמדה, ארץ קודש, ארץ צבי וארץ חיים, גואלנו ד' צבאות שמו קדוש ישראל.
