והנה בירושלמי יומא (פ"ב ה"ו) איכא פלוגתא דתנאי אם מזוזה צריכה עיבוד לשמה ואמרו שם דמאן דאמר דמזוזה צריכה עיבוד לשמה יסבור דכלי השרת שהיו במקדש צריכין עשיי' לשמן, ומאן דאמר דמזוזה אינה צריכה עיבוד לשמה יסבור דכלי השרת אינן צריכין עשיי' לשמן, ואם כן קשה על הרמב"ם שפסק דמזוזה אינה צריכה עיבוד לשמה, ואפילו הכי פסק בהל' בית הבחירה דכלי השרת צריכין עשיי' לשמן.
ולתרץ זה יש לומר דהירושלמי סובר כהברייתא דתניא במנחות דמזוזה אינה צריכה שירטוט, אם כן סברה דמזוזה אינה צריכה הזמנה כלל משום הכי למדו מזה דהוא הדין כלי שרת אינן צריכין הזמנה כלל, אבל הרמב"ם דפסק כהגמרא דידן דמזוזה צריכה שירטוט, אם כן יש לה למזוזה הזמנה על יד השירטוט ואם כן אי אפשר ללמוד כלי השרת ממזוזה שלא יהא צריכין עשיי' לשמן דהא מזוזה יש לה הזמנה על ידי השירטוט, וכלי השרת אין להן הזמנה אחרת אלא העשיי', משום הכי סובר הרמב"ם שהן צריכין עשיי' לשמן משום דכל דבר שבקודש צריך הזמנה.
והנה בהלכות תפילין (פ"א הי"א) פסק הרמב"ם דמזוזה אינה צריכה עיבוד לשמה, והביאו שם המפרשים שחכמי לוניל שאלו להרמב"ם מנא ליה זה, והוא השיב להם ונתן טעם לזה מצד הסברא, ולכאורה קשה אמאי לא השיב להם שלמד זאת מהירושלמי דיומא הנ"ל (פ"ב ה"ו) דתניא שם עור שעיבדו לשם קמיע מותר לכתוב עליו מזוזה ורשב"ג אוסר, ואם כן פליגי תנאי אם מזוזה צריכה עיבוד לשמה, ואם כן יש לומר שהרמב"ם פוסק כהתנא קמא שאינה צריכה עיבוד לשמה, ואפשר לומר דמשום הכי הוצרך הרמב"ם ליתן טעם אחר להפסק שלו משום שאפשר להקשות עליו מאי שנא דגבי ספר תורה ותפילין פסק כרשב"ג שצריכין עיבוד לשמה אף על גב דתנא קמא פליג עליו, ומאי שנא גבי מזוזה דפסק כתנא קמא דרשב"ג שאינה צריכה עיבוד לשמה משום הכי הוצרך הרמב"ם ליתן טעם מצד הסברא במאי חלוקה מזוזה מס"ת ותפילין.
הג"ר חיים קארב זצ"ל ראש ישיבת בית מדרש לתורה סקוקי.
